בשבוע הזה שבו יחול חג ט"ו בשבט, אנו מביאים תמונת הנוף המקומי זו שצולמו
"ממעוף הציפור" בשנת 1943, כשהקיבוץ היה בן ארבע לערך. שימו לב לריבוי שדרות העצים ולתיכנון המדוקדק של הנוי. ואכן, אבותינו המייסדים נטעו עצים למכביר מבלי לחכות לחג האילנות, וזאת, למן היום הראשון להתיישבותם על הקרקע החרבה, אליה באו כדי לבנות ולהיבנות באקלים הקשה ביותר בארץ. נטיעת "הגן", כפי שכונה הנוי המקומי, קדמה לבניית הבתים.
חצר הקיבוץ כולה רושתה שתי וערב בשדרות פיקוסים, הן ממזרח למערב (היו שלוש כאלה) והן מצפון לדרום (שתיים). חלקים נכבדים מהן קיימים גם היום: ליד בית התינוקות והפעוטון, ליד בנייני המשרדים ועוד.
כמו כן, בדרכים המובילות לחדר האוכל הראשון ניטע "גן השקמים" שלנו. שלושת עצי השקמה האלה, העבותים והמצלים, נמצאים עמנו גם היום: בצומת האולם, ליד מגדל המים ומאחורי חדר האוכל של היום. חדר האוכל הישן הראשון, עמד היכן שכיום נמצא אולם 'יד לבנים', שניבנה בסוף שנות ה-70, והשיקמים ניטעו שם כדי להצל על השטח הציבורי החשוב הזה שהיה.
גם חורשות אורנים ניטעו בתוך החצר: אחת הייתה מאחורי הגנון ואחרת באזור (כיום)של רחבת 'עולם ומלואו', בצמידות למקלחת הציבורית ד'אז.
וישנם גם שני הברושים הנישאים והעבותים - משני צידי הדשא הגדול מול חדר האוכל. מסורת מקומית מספרת, שהברושים ניטעו לרגל הולדתן של הבנות הבכורות-התאומות, רותי ונעמי לבית גרונר להוריהן עתליה ופינייק. האב המאושר ציין את לידתן באופן מקורי, וזה קרה ב-1943, כלומר: הברושים, שיחיו, הם כמעט בני שמונים, כאשר הפיקוסים והשיקמים אף מבוגרים יותר. כבוד!!! והלוואי שנדאג שיישמרו גם במאה השנים הבאות. אגב, הצאלונים אדומי הפריחה הגיעו לארצנו וגם לקיבוצנו שנים יותר מאוחר.
.
מצורפות תמונות של חלק מ"גיבורינו": שקמה אחת מהשלוש,שדרת פיקוסים, שני הברושים ומפת ה"גן" משנות ה-40.
כתבה מירה גולדברג פרסטי
התפרסם באתר "מסילות חוגגת 80" בינואר 2022
מציג פריט: - מתוך 4
חדר האוכל שלנו עם שני הברושים על המדשאה
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
שדרת הפיקוסים ליד בניני המזכירות
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
צילום מהאויר של מסילות משנות ה-40 של המאה שעברה
קרא עוד
בשבוע הזה שבו יחול חג ט"ו בשבט, אנו מביאים תמונת הנוף המקומי זו שצולמו
"ממעוף הציפור" בשנת 1943, כשהקיבוץ היה בן ארבע לערך. שימו לב לריבוי שדרות העצים ולתיכנון המדוקדק של הנוי. ואכן, אבותינו המייסדים נטעו עצים למכביר מבלי לחכות לחג האילנות, וזאת, למן היום הראשון להתיישבותם על הקרקע החרבה, אליה באו כדי לבנות ולהיבנות באקלים הקשה ביותר בארץ. נטיעת "הגן", כפי שכונה הנוי המקומי, קדמה לבניית הבתים.
חצר הקיבוץ כולה רושתה שתי וערב בשדרות פיקוסים, הן ממזרח למערב (היו שלוש כאלה) והן מצפון לדרום (שתיים). חלקים נכבדים מהן קיימים גם היום: ליד בית התינוקות והפעוטון, ליד בנייני המשרדים ועוד.
כמו כן, בדרכים המובילות לחדר האוכל הראשון ניטע "גן השקמים" שלנו. שלושת עצי השקמה האלה, העבותים והמצלים, נמצאים עמנו גם היום: בצומת האולם, ליד מגדל המים ומאחורי חדר האוכל של היום. חדר האוכל הישן הראשון, עמד היכן שכיום נמצא אולם 'יד לבנים', שניבנה בסוף שנות ה-70, והשיקמים ניטעו שם כדי להצל על השטח הציבורי החשוב הזה שהיה.
גם חורשות אורנים ניטעו בתוך החצר: אחת הייתה מאחורי הגנון ואחרת באזור (כיום)של רחבת 'עולם ומלואו', בצמידות למקלחת הציבורית ד'אז.
וישנם גם שני הברושים הנישאים והעבותים - משני צידי הדשא הגדול מול חדר האוכל. מסורת מקומית מספרת, שהברושים ניטעו לרגל הולדתן של הבנות הבכורות-התאומות, רותי ונעמי לבית גרונר להוריהן עתליה ופינייק. האב המאושר ציין את לידתן באופן מקורי, וזה קרה ב-1943, כלומר: הברושים, שיחיו, הם כמעט בני שמונים, כאשר הפיקוסים והשיקמים אף מבוגרים יותר. כבוד!!! והלוואי שנדאג שיישמרו גם במאה השנים הבאות. אגב, הצאלונים אדומי הפריחה הגיעו לארצנו וגם לקיבוצנו שנים יותר מאוחר.
.
מצורפות תמונות של חלק מ"גיבורינו": שקמה אחת מהשלוש,שדרת פיקוסים, שני הברושים ומפת ה"גן" משנות ה-40.
כתבה מירה גולדברג פרסטי
התפרסם באתר "מסילות חוגגת 80" בינואר 2022