שמעון צביק ז"ל 01/07/2023

הוריו של שמעון, פייגה ושלמה יחד עם הילד המתבגר היו חלק מעשרות אלפים של יהודי פולין שזכו לצאת מעבר למסך הברזל ובמסגרת שכונתה "עלית גומולקה" הגיעו אל מסילות בשנת 1956. היה זה הסכם בין ממשלת ישראל לבין ראש ממשלת פולין – ולדיסלאב גומולקה, אבי הרפורמות בוורשה.

קיבוצנו קלט שתי משפחות. שמעון וזאב שובצו בקבוצת כפירים של המוסד החינוכי ושויכו לקבוצת אורן המסילותית.

אין חולק על כך ששני הנערים נדרשו לסגל במהירות רבה גינונים של צברים, ילידי הארץ וגם קיבוצניקים. שמעון עמד בכבוד בדרישות אלה. הוא קלט את השפה, את הנרטיב המיוחד והשתלב במסגרת. וכי הייתה לו ברירה אחרת?

את השירות הצבאי מילא במחנה צמח. שם בתחנת המשטרה המנדטורית היווה שמעון חוליה חשובה. יותר אפילו מחיילי המילואים הקשישים. הוא היה מומחה של חיל הקשר. מכשירי קשר, קווי טלפון ומרכזיות היו תחת אחריותו. באותה תקופה, עת קו הגבול עם סוריה נמתח על מדרונות הגולן, מעל הכנרת היה נדרש לא אחת, לסכן עצמו ולטפל בחוטים שנותקו במזיד.

לכן, עם שחרורו משירות סדיר, בחר להמשיך ולעסוק במכשירים, כבלים וחוטי חשמל. שמעון הפך עד מהרה להיות החשמלאי של הקיבוץ. מקצוע ותפקיד חיוני מאין כמוהו. כאשר החשמל מגיע באופן סדיר, אל הבית הפרטי, אל מכון החליבה ואל הלול, כולנו רגועים. אך אם קורית תקלה נקרא שמעון אל הדגל ואי אפשר בלעדיו.

חשמלאי הקיבוץ זה מקצוע. אבל שמעון לא הסתפק בזה. חיידק הבמה נדבק בו. שירה, פנטומימה ומשחק, כל אלה היו חלק מיכולת הביטוי שלו. קומתו הנמוכה הייתה גובהת שבעתיים על כל במה אצלנו. אך גם כוכב עליון בקבוצת חובבי התיאטרון האיזורי. חייל נאמן בלהקת רות חזן מרשפים.

שרה מגיעה אלינו במסגרת אולפן ואחר חיזור לא ארוך הם באים בברית הנשואין. קמה משפחה, מוקם בית חם בקיבוץ. שמעון שהיה בן יחיד מביא עם זוגתו חמישה; מירה, ארי, אימרי, איתי ועומר.

העשור האחרון בחיי המשפחה היה שונה. שרה, הרעיה האוהבת חלתה ונזקקה לסיוע צמוד. המרץ והחריצות ששמעון ניחן בהם הופנו כעת פנימה. כל האנרגיות התכנסו לתת טיפול לבת הזוג. בבריכה, בספריה ובכל מקום אחר היו שמעון ושרה צמודים זה לזה.

אך המחלה הכריעה את שמעון שנפרד מאיתנו היום ומשאיר את שרה לבדה. ייזכר איתנו תמיד. תנחומים לכל בני המשפחה : בנים ובנות בני ובנות הזוג והנכדים הרבים.



עמי